<h1>בה"ג הלכ' בכורות</h1>
<h2>דף ח:</h2>
בכור מוכרין אותו תם וחי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה, אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור, מאי טעמא, אינימא דילמא אזיל ישראל שדי ביה מומא וממטי ליה לגבי חכם ואמר ליה בכור זה נתן לי כהן במומו, ומי שרי חכם והאמר רבי יהודה אין מתירין בכור לישראל אלא אם כן יש כהן עמו, אמר רב הונא בריה דרב יהושע היינו טעמא דלישראל אסור מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. מר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמר ליה ליטעום מר מידי, צבת ליה אומצא אמר ליה ליכול מר דמברי משום דבוכרא הוא וטובא מעלי, אמר ליה מנא ליה האי, אמר ליה מכהן זבנתיה, והאמר רב חסדא, אמר ליה לא שמיע ליה כלומר לא סבירא לי, אמר ליה והא מתניתין היא עד כמה הישראל חייב ליטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואם אמר כהן תניהו לי בתוך זמני ואני אוכלנו הרי זה לא יתננו לו ואמר רב ששת מה טעם מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, אמר ליה התם מוכחא מילתא דודאי קמסייע, הכא שביק ודאי דנקיט בידיה ונקיט ספק דלא ידע אי הוי ליה אי לא ואי יהיב אי לא, הכא מזבן קא זבנינן, דאמרי אינישי בוצינא טב מקרא. חלבו של בכור מוכרין אותו לגוים, מיהו רבנן הוא דעבוד מעלה במוקדשין, בשרו דראוי לאכילה תנא כי דסבירא ליה, חלבו אין ראוי לאכילה.
